לפני שש שנים, כחצי שנה לפני תום השירות הצבאי, קיבלתי שיבוץ מחדש למשרד די קטן. עם הרבה חששות נכנסתי לתפקיד החדש ושם הכרתי את אור. היינו עובדות יחד באותו התפקיד ומשלימות את העבודה אחת של השנייה. כבר אז היא הייתה בדרך להגשמת החלום שלה - אופה ומוכרת עוגות ועוגיות מהמרתף בבית ההורים כשבשאר הזמן הייתה מתזזת בין לימודי קונדיטוריה, שירות צבאי ומפגשים עם חברות.

מהרגע הראשון ידעתי שאור היא מסוג האנשים שאני אוהבת שנמצאים בסביבה שלי. הכריזמה שלה, השאיפות הגבוהות וטוב לב שמלווה אותה גם בחיים האישיים וגם בחיים המקצועיים גרמו לי להבין שנמצא כאן בן אדם מיוחד במינו והחיבור בינינו היה טבעי.

מאז כל אחת התגלגלה בחייה, השתחררנו, טיילנו יחד וכל אחת בחרה את המסלול המקצועי שנכון לה. מאז ומתמיד הייתי בטוחה שאור תצליח ובענק. המסירות לעבודה, האהבה לאנשים והעובדה שהיא לא נותנת לשום מכשול או אמירות קטנות בדרך לעצור אותה מלממש את העוצמה שטמונה בה. בתור חברה קרובה ראיתי את העליות והירידות שחוותה במרוצת השנים ועם כל קושי שהפתיע התמודדה בדרך יצירתית ולא נתנה לשום מכשול לעצור אותה, אני כל כך מעריכה אותה על זה.

כשאור העלתה את השרשרת בסטורי שלה , התגובות היו מהממות וחיוביות , העוקבים של אור הן בעיקר עוקבות שמפרגנות ... ואנחנו לפחות שלוש פעמים ביום עונות על שאלות של לקוחות על התכשיט של אור, זה ממש כיף. 

לצד התגובות המפרגנות, בלטה לי תגובה אחת ... ולמען האמת האופן שבה אור ענתה הימם אותי. עוקב או עוקבת כתב ״סוף סוף החבר קנה לך שרשרת יהלום״  ואור כמו אור בכנות ובכוח העצמי שלה, פירסמה את התגובה הבאה האינסטגרם -״ אף אחת לא באמת צריכה מישהו שידאג ויקנה לה , אנחנו מספיק חזקות כדי לרכוש לעצמנו יהלומים. ״ 

התגובה של אור רק חיזקה לי כמה אני מעריכה אותה כאישה חזקה ועצמאית וכמה היא מייצגת את הלקוחות של רוגל.